פסק-דין בתיק ע"ו 27360-08-10

1.         המערערת נשואה, כבת 70. בצעירותה לקתה במחלת נפש (סכיזופרניה) ולאחרונה חלה החמרה במצבה אחרי שחדלה ליטול את התרופות שנרשמו לה לאחר אשפוז קודם. מחמת מחלתה, החלה לשוטט בלילות, ולאיים על השכנים. יש בה מחשבות שווא כלפי בעלה, כאילו הוא בוגד בה, התנהגותה כלפיו תוקפנית, והיא מאיימת עליו, להורגו.

            על רקע זה הוציא הפסיכיאטר המחוזי ביום 26.5.10 כלפיה, הוראת אשפוז, שהוארכה למשך 7 ימים נוספים, ולאחר מכן הוארכה תקופת האשפוז פעמיים ע"י הועדה הפסיכיאטרית בהחלטותיה מיום 8.6.10 למשך חודשיים, ומיום 3.8.10, למשך חודש, כך שאשפוזה של המערערת צפוי להסתיים ביום 3.9.10.

            ערר שהוגש לוועדה על הוצאת הוראת האשפוז, נדחה.

2.         הוועדה הפסיכיאטרית מוסמכת להאריך את האשפוז כפי סמכויותיה שבס' 10(ג) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - החוק), "לפי בקשה מנומקת בכתב מאת המנהל" הרפואי של בית החולים.

3.         בהפניה לקראת הדיון בוועדה מיום 8.6.10 מתוארים הפרטים הנוגעים למצבה של המערערת, למחלתה, לסיכון שבה, וכו', ובסיכום נכתב: "למרות דיסימולציה אנו מבקשים להדגיש כי קיימים תכנים פסיכוטים וההתנהגות התוקפנית באה לידי ביטוי כאשר אינה נמצאת בהשגחה. הסיכון הפוטנציאלי הוא רב כיוון שיש כעת צורך בשינוי טיפול תרופתי, אנו מבקשים לפחות חודשיים נוספים" (של אשפוז כפוי - ש.ב.).

            בהפניה לקראת הדיון מיום 3.8.10 פורטו שוב הנתונים השונים לגבי המערערת, מחלתה ומצבה; צויין כי במהלך האשפוז המערערת רגועה, אך "בכל ניסיון להוציאה לחופשה, מיד מופיעה על פי בעלה - תוקפנות כלפיו, גם מילולית וגם פיזית, כולל האשמות כלפיו על שהוא בוגד בה. בשיחות עמה היא דיסימולטיבית, מוסרת ש'הכל בסדר'. בחיפוש מדוקדק כן קיימים עדין תכנים רדיפתיים של בגידה כלפי בעלה."

ההפניה סוכמה כך: "מכיוון שהבעל הינו הנפגע העיקרי מהתנהגותה, שמקורה במחשבות שווא כלפיו - הרי שהוא התבקש על ידינו להגיע לועדה."

4.         בעלה של המערערת הסביר לחברי הוועדה כי "כאשר היא מגיעה הביתה (היא) משנה את התנהגותה". הוא הביע חשש לאשר יקרה אם תשוחרר מן האשפוז והציע "לתת לה חופשים ארוכים ואם הכל בסדר שוב לתת לה חופש ארוך ואז אם הכל בסדר שישחררו אותה."

            בבדיקה שיתפה המערערת פעולה אך נרשם כי "חשיבתה דיסימולטיבית, אפקט לבילי, אווילי, תואם לתוכן מחשבותיה ורעיונותיה. שיפוטה ובוחן מציאות לקויים, חסרה תובנה למצבה ומחלתה.  ... וקיימים תכנים פסיכוטיים כלפי בעלה."

            המסוכנות שבמערערת לאחרים הוערכה ברמה בינונית. הוחלט להאריך את האשפוז בחודש נוסף, ונומק:

"המטופלת דיסימולטיבית, מתייחסת לדברים שמסרה בעבר כאל דברים שלא היו 'מה פתאום'. היעד לתוקפנותה הוא בעלה שביקש מאיתנו להוציאה לחופשות בהדרגה כשתעמוד בחופשות בהצלחה מבקש שתשוחרר כדי שלא יתחיל מחדש מחזור שחרור - אשפוז שאופין עד כה כאשר לדבריו שוחררה מוקדם מידי.

אנו אכן סבורים שטרם התייצב מצבה של המטופלת די הצורך והבחינה האמיתית בעניין היא באמת במסגרת ביתה ודרך יחס לבעלה. במהלך האשפוז רגיעתה אינה מהווה אינדיקציה לתוקפנותה הקבועה כלפי בעלה. במצב דברים זה אנו מאריכים את האשפוז לתקופה של עד חודש שבמהלכו תצא לחופשות לפי שיקול דעת המנהל."

5.         השתכנעתי כי הדיון בוועדה היה יסודי. הערכת המסוכנות סבירה בעיני ואני דוחה את טענות ב"כ המערערת בקשר למסוכנות ולהצדקה לאשפוז.

6.         הטענה המצריכה דיון נוגעת לדרישה שהארכת האשפוז תיעשה על ידי הוועדה " לפי בקשה מנומקת בכתב מאת המנהל" (סעיף 10(ג) של החוק).

            ההפניה שעמדה בפני הוועדה אכן מנומקת ומפורטת. בעוד שההפניה מיום 8.6.10 כללה המלצה, לפיה התבקשו עוד חודשיים של אשפוז על מנת לטפל במערערת ולהקטין את פוטנציאל הסיכון שבה, בהפניה מיום 3.8.10 לא נכללה כל בקשה להארכת האשפוז ובדיון ובסיכום נרשם, כמצוטט לעיל, כי "מכיוון שהבעל הינו הנפגע העיקרי מהתנהגותה, שמקורה במחשבות שווא כלפיו - הרי שהוא התבקש על ידינו להגיע לוועדה".

7.         ככתוב בסעיף 10 של החוק, הוועדה מוסמכת להאריך את האשפוז "לפי בקשה מנומקת בכתב מאת המנהל". היינו, שקודם לדיון בפני הוועדה נדרש כי יקוים עיון קפדני של הרופאים המטפלים בחולה באשר למצבו, לטיפול שניתן לו, וכו', תוך שקילת הצורך בהמשך האשפוז, והנימוקים לכך. תוצאות עיון זה חייבות לעמוד בפני הוועדה לקראת דיונה בעניינו של החולה.

הבקשה במקרה דנן היא אותה ההפניה אל הוועדה, שכללה את הדיון והסיכום דלעיל. ההפניה לא כללה בקשה להאריך את האשפוז. לפיכך, כך טוענת ב"כ המערערת, לא הייתה הוועדה מוסמכת להאריך את האשפוז, ומטעם זה יש לבטל את החלטתה.

8.         במקרה שעמד בפני בית המשפט המחוזי בת"א (ע"ש (מחוזי ת"א) 1143/05 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 23.6.05), דובר באשפוז שלגביו הסכימו הצדדים כי נפלו בו פגמים מהותיים וכהגדרת כב' השופטת רוטלוי "אכן, ההליך כולו, מתחילתו ועד סופו רצוף פגמים" אשר תוארו במפורט בפסק הדין, עד כי בית המשפט סבר ש"עלול להיווצר בכך הרושם, כי הוועדה איננה יושבת כוועדה מעין שיפוטית, אלא כחותמת גומי להחלטות הרופאים".

            לענייננו, במקרה שעמד שם לדיון, ביקש הרופא להאריך את האשפוז הכפוי בשבוע נוסף, אך הוועדה החליטה, חרף בקשת הרופאים, להאריך את האשפוז למשך חודש ימים. אמרה על כך כב' השופטת רוטלוי: